בדרך לנירוואנה - אדמה
כל כך רציתי לכתוב שמצאתי את האור, שנפלה עלי התובנה, שהבנתי שכל בוקר שלא פתחתי בשעה של התבוננות פנימית היה בזבוז נפשי של משאבים, כבר דמיינתי בעיני רוחי את השינוי המטאפיזי שאעבור ואת ההשפעה המהותית שלו על ההתנהלות היומיומית, הקשרים, התגובות, המעורבות.
הנזירה הראשית התחילה את המדיטציה היומית במרכז טושיטה בהסבר קצר ואז התחילה בהנחיות באנגלית שקטה ומאונפפת לקהל של 40 מתרגלים. אחרי כמעט שעתיים שהתאמצתי לסדר ישיבה מזרחית ולהחזיק גב ישר ומוח מרוכז, מזיע את עצמי לתוך עצמי, החלטתי שלא הגיוני שהסבל צריך להיות גדול כל כך כדי להנות מנירוונה. איתרתי כיסא פנוי ועברתי למדיטציה מערבית יותר, הצצתי בשעון וראיתי שעברו רק 14 דקות. אלוהי הבודהה ! נכנסתי להייברנייט. ובין מצמוץ לנשימה אני קולט את הראשונה ואביגיל מנסות לשרוד בשורה ראשונה (אמיצות), משנות תנוחה כל כמה דקות ובועות ההתלבטות (אם נעים לצאת באמצע) צפות מעל ראשן, אצל רותם אפשר לראות על הפנים שהיא מוכנה כבר לרצוח מישהי(כנראה את הנזירה או את מי שהציע את הרעיון הזה).
צחקנו על זה שעה בזמן ארוחת הבוקר, יש כל מיני דרכים לעשות מדיטציה, השיטה הבודהיסטית כנראה פחות מתאימה למשפחה הזו. :) הי, העיקר שניסינו, כי זה מה שאנחנו עושים כל השבוע האחרון. מנסים כל כך הרבה דברים.
איילת פתחה סניף מקומי של סוכנות חוויות בסדנת המקראמה, הבעלים "קאלו" כבר דואג כשהיא מאחרת להגיע, רותם נמצאת ברצף של סדנאות צורפות ומעצבת לעצמה מחדש את סט השרשראות והצמידים שלה
אביגיל נשאבה לשיעורי ציור בעיפרון ונכנסה למצב של פלואו משלה.
הראשונה נפרדה מאיתנו בכל בוקר לקורס של מפת הנפש בקבוצה קטנה ואיכותית.
כולן פותחות את הבוקר ביוגה ב"third eye" ומשם ממשיכות באופן עצמאי לאומנות הפרטית שלהן.
אני מוצא לעצמי מסלולים ללכת בהם, נופים להתבונן בהם ואירועים לכתוב עליהם.
בין לבין אנחנו מייצרים כדים וקערות בסדנת אובניים משותפות, יוצאים ללקט פטריות ולבשל אותן ולומדים דרך העשייה על כל המרחב המקומי. ונפגשים לארוחת צהריים משותפת, בה משתפים ומתכננים יחד מה יקרה בערב ולמחרת. יש יתרונות להיות פרק זמן במקום כלשהו, כך אפשר לחקור אותו יותר מאשר לבקר בו.
לפי וויקיפדיה: מצב מדיטטיבי הוא מצב תודעה רגוע ושקט שבו קצב המחשבות אטי, הקשב ממוקד בכאן ועכשיו, והגוף והנפש מגיעים לאיזון ולשלווה פנימית.
אצלנו במשפחה לכל אחד יש את השער שלו לשקט, לי בטיולים רגליים, לאביגיל בציור, לאיילת במקראמה, לרותם במטבח ולראשונה במפגש לימודי מעניין.
הפער בין הציפייה ל״אור״ לבין המאבק לשבת מזרחית כמעט שעתיים במרכז טושיטה מתואר בכנות ובחיוך. הזכיר לי שמדיטציה היא קודם כול תרגול, לא תובנה חד־פעמית. אני משתמש ב https://pippit.online/pippit-vs-capcut
הפער בין הציפייה ל“אור” לבין כמעט שעתיים של מאבק בישיבה מזרחית היה מצחיק ומדויק להפליא. אהבתי את הכנות שמחזירה את הנירוואנה לקרקע. לאחרונה אני נעזר ב https://lip-sync.site
הפער בין הציפייה ל“אור” לבין המאבק בישיבה המזרחית אחרי שעתיים נשמע כל כך אנושי ומדויק. למי שרוצה להתחיל בהתבוננות קצרה בלי נזירה ראשית, אני משתמש ב https://domain-name.art/domain-name-generator-and-checker
הפער בין הציפייה ל״אור״ לבין המאבק לשבת מזרחית כמעט שעתיים במרכז טושיטה היה כל כך אנושי ומדויק. גרמת לי לחשוב מחדש על מדיטציה — פחות הארה, יותר התמדה. לאחרונה אני משתמש ב https://ayrshare.online/ayrshare-online-tutorial
הניסיון לסדר ישיבה מזרחית במשך כמעט שעתיים נשמע כמו שיעור לא פחות חשוב מהמדיטציה עצמה—פחות “מציאת האור” ויותר התמודדות כנה עם הגוף והציפיות. לאחרונה נעזרתי ב https://deevid.pro