top of page
מדברים AI ופדגוגיה
תובנות וכלים מעשיים
ברוכים הבאים לבלוג שלי,
מרחב בו אני משתף סיפורים אישיים, מהם נגזרות תובנות ושיעורים מניסיוני כמנחה ומחנך. כאן תמצאו רעיונות יצירתיים למימוש, כלים פרקטיים לשימוש יומיומי, ופילוסופיות חינוכיות שישנו את הדרך שבה אנו חושבים על הוראה ולמידה. אני מעמיק גם בטכנולוגיות חדשניות כמו ה-AI, ומציע הצצה לחידושים שיכולים להועיל במגוון תחומים חינוכיים. כל פוסט מציע דוגמאות מהשטח, המלצות מעשיות ואסטרטגיות שנבדקו והוכחו כיעילות. הצטרפו אלי למסע חינוכי מרתק ובואו נלמד יחד כיצד לעצב עתיד חינוכי טוב יותר.
הודו בכתוביות לישראלית
חשבתי שאתה בהודו...אמרתי לו אני בהודו...הוא אמר גם אתה עכשיו בהודו.....אתה לא מרגיש מוזר ? אז כן לפעמים אני מרגיש מוזר...אני אסביר אני אוהב ישראלים ההורים שלי היו ישראלים כמות נכבדה מהחברים הטובים שלי הם ישראלים אני אוהב ישראלים בארץ , בחו''ל ואפילו בתפוצות. וזה תמיד מרגש לפגוש ישראלים בחו"ל כאילו אנחנו מאותו זן של יצורי תרבות שיודעים יותר ממה שאנחנו מספרים אחד לשני, רק במבט כללי על סנדלי השורש והחיוך הממזרי. ואז ממלמלים שבת שלום זה לזה בכניסה למסעדת פירות ים. הודו במשפטים
באמבאמבולה !
באמבאמבולה! בכל פעם שזרקתי את המילה הזו, הנהג ההודי חזר עליה בהתלהבות, סובב את הראש בחיוך חצי משוגע והרים את גבה ימין. מחזה מוטרף, אולי לא פחות מהסיטואציה שנקלענו אליה. השעה 17:35. בעוד שעה אנחנו צריכים להגיע לשדה, ועוד לעבור במלון, והכול נגדנו: השעון, הפקקים, הדרכים וכן, גם הנהג הכי לא מבושל בהודו. דווקא עכשיו, אחרי אינספור נהגי מירוץ מאותגרי שיווי משקל ונטולי פחד בדלהי, כשאנחנו באמת צריכים אחד כזה, הגרלנו נהג שנוסע כמו סבתא עם הפרעות קשב, לא מפסיק לעודד את הצועדים בצידי הדר
בדרך לנירוואנה - אדמה
כל כך רציתי לכתוב שמצאתי את האור, שנפלה עלי התובנה, שהבנתי שכל בוקר שלא פתחתי בשעה של התבוננות פנימית היה בזבוז נפשי של משאבים, כבר דמיינתי בעיני רוחי את השינוי המטאפיזי שאעבור ואת ההשפעה המהותית שלו על ההתנהלות היומיומית, הקשרים, התגובות, המעורבות. הנזירה הראשית התחילה את המדיטציה היומית במרכז טושיטה בהסבר קצר ואז התחילה בהנחיות באנגלית שקטה ומאונפפת לקהל של 40 מתרגלים. אחרי כמעט שעתיים שהתאמצתי לסדר ישיבה מזרחית ולהחזיק גב ישר ומוח מרוכז, מזיע את עצמי לתוך עצמי, החלטתי שלא
מרפאה רומנטית - אש
מה זו אהבה , אם לא לשבת יחד ולפלות כינים זה מהפרווה של זו ואז לפצח אותן בהנאה מרובה. כן אהבה מגיעה בפרטים הקטנים היומיומיים.מה זו אהבה , אם לא לשבת יחד ולפלות כינים זה מהפרווה של זו ואז לפצח אותן בהנאה מרובה. כן אהבה מגיעה בפרטים הקטנים היומיומיים. אני זוכר איך רצתי עם ורד ביד ברחובות וינה לפני שלוש שנים ואיך מזגתי סאקי ביפן לפני שנתיים באחד האיזיקאיות בקיוטו, אפילו באלבניה עלינו למבצר עתיק ושתינו יין מקומי. חו"ל אף פעם לא עצר אותי, ט''ו באב אצלנו זו מסורת, זה התאריך בו כרע
זורמים בהימלאיה - מים
עשר שניות בתוך הנחל והרגליים מאבדות תחושה. תהרגו אותי לא מבין את הרעיון של אמבטיית קרח מרצון. מי השלגים המופשרים קוצפים אותנו עד ברכיים, מרעננים מחד, מקפיאים מאידך. מסמנים את הזרימה, את העמידה במקום, את הרצון לנסות הכל, את החוויה גם כשהיא כואבת. שלושה סיפורי זרימה קצרים עזי תראה את ההודעה הזו, אמרה הראשונה והעבירה לי את הניד שלה, חברת התעופה ספייסג'ט מקדימה את טיסת הקונקשן שלנו בחמש שעות, מה שאומר שלא נוכל להשתמש בה. אי אפשר לתכן פה כלום, היא מסננת.שטויות אמרתי ניקח אוטובוס ל
הטריק של הודו- אוויר
תחילה חשבנו שאלו נוצות שמתעופפות מעלינו, נעות ברכות מיסטית כמו מתארות אווירה של העיר המרכזית במחוז לה-דאק, הן לא היו ממש נוצות, אלא יותר התנהגו כפתיתי שלג פאפים שנעו במשב הקליל של סוף יולי. רק מאוחר יותר הבננו שאלו זרעי עץ הצפצפה הנפוצים ברוח בעונה הזו. אוויר. אנחנו כבר אחרי, אוספים את שרירינו המתוחים ומשתרעים בהומסטי המקסים בכפר יאנגטאנג. הראשונה יורה חיצי בירור לכל עבר ובמיוחד למדריך החמוד שליווה אותנו. היא לא מוכנה לעוד יום כזה ובטח לא לעוד יומיים, אני שותק למראה מחול הלבי
מערעור להרהור
יש מיליארד סינים שחיים...אבל מ־2023 יש יותר הודים שחיים, וליתר דיוק קרוב למיליארד וחצי. והתחלנו לפגוש אותם. אנחנו רק 18 שעות בדלהי, ונראה לי שאנחנו בהספק מצוין, כמה מיליונים כבר מאחורינו. וכמו הטמפרטורות, שרק מטפסות בכל שעה שחולפת, כך שטף ההודים שעוברים בתוכנו גדל, או שאנחנו אלה שעוברים בתוכם. הכניסה בשערי הודו גורמת לך להרהר. אפרופו הרהורים טיפסנו ברגליים יחפות למקדש הלוטוס המפורסם, כמו שנהוג, וממש לפני הכניסה לאולם המרכזי, הודית צעירה במדי סדרנית כחולים סידרה אותנו בארבעה ט
bottom of page