זורמים בהימלאיה - מים
- Ezy Levy
- 28 ביולי
- זמן קריאה 3 דקות
עשר שניות בתוך הנחל והרגליים מאבדות תחושה. תהרגו אותי לא מבין את הרעיון של אמבטיית קרח מרצון. מי השלגים המופשרים קוצפים אותנו עד ברכיים, מרעננים מחד, מקפיאים מאידך. מסמנים את הזרימה, את העמידה במקום, את הרצון לנסות הכל, את החוויה גם כשהיא כואבת.
שלושה סיפורי זרימה קצרים
עזי תראה את ההודעה הזו, אמרה הראשונה והעבירה לי את הניד שלה, חברת התעופה ספייסג'ט מקדימה את טיסת הקונקשן שלנו בחמש שעות, מה שאומר שלא נוכל להשתמש בה. אי אפשר לתכן פה כלום, היא מסננת.שטויות אמרתי ניקח אוטובוס לילה עם סליפר. חוויה.ארזנו את עצמנו מהכפר טורטוק ותכננו לחזור ל-לה כדי להספיק את הטיסה הראשונה לדלהי, אבל הנהג שלנו הקדים אותנו בשיחת טלפון לבשר שהיו מפולות שלגים בלילה והדרך ללה חסומה.אמרתי הזדמנות לעשות עיקוף דרך אגם פנגון. חוויה.הנהג הגיע אחרי כמה שעות לאסוף אותנו עם הודעה שאולי יפתחו אבל גם הדרך לפנגון סגורה.אמרתי יאללה הימור על הדרך הנכונה. בסה"כ חוויה.חיכינו עם עוד 200 מכוניות עד שהשוטרים צעקו לפיזור- הדרך סגורה עד מחר!נו טוב הלכה הטיסה- נמצא פתרון.העיקר שהנהג שלנו שמח. כל הנסיעות איתו חוויה.
נורדון היא הודית לדאקית צנומה וחייכנית בת 22 שאביה מנהל את הגסטהאוס החדש שנמצא באמצע שום מקום, וממנו אפשר לראות מרחוק את הדיונות של סומור, את הבודהה היושב ואת המיני-ג'ונגל שבעמק וברקע כתמיד הרי ההימליה הנישאים והיפים. בזמן שלגמתי צ'אי מסאלה מקומי ובהיתי בהרים בסייסטה של צהריים מאוחרים,הבנות פנו אל נורדון והציעו עזרה במטבח לקראת ארוחת הערב. שכן במקומות אלה אם אתה נשאר ללילה זה כולל ארוחות ערב ובוקר כי אין מסעדות בכפרים הללו, איפה שאתה מניח את התיק זהו ביתך ליממה הקרובה.החיבור היה מהיר, תוך כדי פרימת אפונים מתרמיליהם הן כבר עברו לאינסטגרם, לטרנדים וצחוקים. נורדון גילתה שהיום זה יום חג מקומי שלא מופיע בשום מדריך, ובערב כל הכפר מתכנס למסיבה מסורתית.לפי הארוחה הבנות לימדו אותה משחקי קלפים ישראלים ואחרי ארוחת הערב שבכפרים היא בד"כ אורז, דאל , ירקות מבושלים ותבשיל של פניר או פאלאק או אלו-גובי. היא לקחה את כולנו בספונטניות ל"אפטר-פרטי" של החג. הכפר כולו חשוך לחלוטין, ואמה הסיעה את כולנו (לנורדון אין רישיון ואישור מהוריה לנהוג) בסמטאות עפר חשוכות ועצרה בצומת ליד בית שממנו נשמעה מוזיקה מקומית. עקבנו אחריה פנימה ומיד נכנסנו למעגל ריקוד חגיגי שבו כל החוגגים והחוגגות רוקדים במעגל בטור ומניפים צעיפים לפי קצב של שני תופי damanוכלי נשיפה בשם סורלנאם שמנווט את המוזיקה השמחה בתוך המקצב.הערב הסתיים בניוסיות שלנו לשתות כוסית אלכוהול מקומי, וקפה חמאה לקינוח. שתי חוויות שלא ירדו לנו בגרון.
זה היה מפלון מזדמן שפרץ מצלע ההר, שהמשך הקוצף שלו נשפך לנהר שייוק הרחב באיזור נוברה.ובכל זאת ביקשנו מריגזין, הנהג ההודי הצמוד שלנו לעצור בצד הדרך.ריגזין בחור מקסים בן 57 אבא וסבא, מלומד ודובר אנגלית נהדרת. חייך ומייד עצר לנו בצד. הוא שולט בכביש באופן הכי הודי שאפשר, המנטרה שלו היא: קודם כל אני עובר ואחרי שאר העם, והיא לא השתנתה גם בעיקולי כביש קשים אחרי מפולות השלגים ופקק של משאיות צבאיות שתקועות בחצי מטר בוץ על קצה מצוק בגוב 5300 מטרים. כל פעם שהתחננו שיסע לאט יותר, ואמרנו באנגלית הודית דיינג'ורוס ! הוא תמיד חייך חזר על מה שאמרתנו והוסיף ליטל ביט ודפק חראקה עם גלגל תלוי מעל קרחון. ואפרופו זרימה, באמצע הפיק במקום שבו יכולות להיכנס בקושי רב שתי מכוניות עברה שיירת ממשלה, שוטרים וחיילים פילבו דרך בין כל הנהגים הצייתנים שכנראה פוחדים יותר מהממשלה מאשר מנפילה ממצוק. ובתוך כל הסצנה המטורפת הזו אישה הודית כנראה מיוחסת ממכונית שהזגוגית שלנו פרקטית נגעה בשלנו. התחילה לדפוק ולצעוק עלינו בהודית. כולנו נבהלנו ושאלנו מה קורה ורק ריגזין צוחק את צחוקו הרגוע ומונע מהרכב שלהם להתקדם לפניו. זו כנראה זרימה הודית.
עשר שניות במי קרח מספיקות כדי לאבד תחושה ברגליים. כמה ימים בלאדאק מספיקים כדי להבין שלא תמיד צריך לדעת לאן הדרך מובילה. לפעמים פשוט נכנסים למים. וזורמים
תגובות