לא מצאתי את הדלת אז בניתי את הדירה
בשעה טובה, אחרי כמעט עשור של משא ומתן וסיפורי שכנים שיכולים למלא ספר שלם, לפני חודשיים יצאנו לדרך והרסו את הבניין שלנו!
שמוליק, קולגה ותיק ואהוב נפש, עושה לי סיור בדירה החדשה שלו ומצביע על השינויים שעשו בדירה.
התעניינתי כחבר ותהיתי מתי ואיך.
ואז הוא מסביר לי שחודשיים לפני שיוצקים את הקומה, פונים אליך היזם והאדריכלית ושואלים אם יש לך רצון לשנות משהו. נותנים לך שבועיים להחליט.
ואז מתחיל מרוץ משוגע של תכניות ושרטוטים וחוות דעת ולחץ.
״אני ממש שמח שניהלנו את השיחה הזאת״, אמרתי לו כשנפרדנו בדלת.
ואת מוחי חותכת מחשבה... גם אצלנו יתחילו לבנות את הקומה בעוד חודשיים...
והנה חולפת המחשבה ונוחת מייל בתיבה שמבשר על הפגישה הראשונה של שינויי בעלים.
פינוי בינוי זה פרויקט שמלווה אותך בחיים ולא אתה אותו.
אבל הנה הישורת האחרונה.
באתי מוכן וביקשתי את כל התכניות לפני הפגישה.
ולמרות החלום להיות אדריכל אי שם בשנות העשרים לחיי, במבט הראשון בתשריטים אפילו לא זיהיתי את דלת הכניסה לדירה.
אז החלטתי לעשות שני דברים:
1. לשלוח את התכניות לחברה אדריכלית לחוות דעת מקצועית, אחת המוכשרות שאני מכיר, Shirley Nachmana Architecture
2. כדי שאבין על מה היא מדברת איתי, נתתי לקלוד קוד את כל הקבצים וביקשתי אתר שיעזור לי להבין בעצמי את התכניות, כמו שאנשים נורמליים מבינים: בתלת־ממד.
וזהו, זה עבד.
אחרי כמה דקות יכולתי לראות את הדירה החדשה... כמה חודשים לפני שיוצקים את הקומה.
וגם לעשות את השינויים שרציתי כבר על מודל התלת־ממד.
מתשריט שלא מצאתי בו את דלת הכניסה, לדירה שאני יכול להסתובב בה, להבין מה האדריכלית מציעה ולנסות שינויים בעצמי.
והכול במקום אחד, בשפת בני אדם.
תגובות