הצ'ט שניקה אותי

שומעים? ( הגיעה הודעת וואטסאפ מהקטנה ) בקשר לספה החדשה... אז בזמן שהייתם בסוף שבוע...

טוב, תתחילו להריץ את התרחישים בראש. אני, אישית, לא מכיר תרחיש שבו המשפט הזה נגמר טוב.

"אני מתלבטת לגבי הצבע", אמרה הראשונה, והזעיקה אותי היישר מרכיבה של שישי בבוקר ישירות לחנות מעוצבת ולא זולה בפאתי העיר. "יש את הגוון הכחול עם הפסים, ואת ירוק הבקבוק שהוא יותר קטיפתי", היא הסתובבה והצביעה על שתי ספות אפורות. מוכר הספות, שבאמתחתו יותר שעות זוגיות ממגשר זוגי, יודע לזהות בשנייה וחצי מי קובעת את החוקים. ואם היא אומרת שזה ירוק – מי הוא שישבור לה את המילה? ורק כדי לאשש את ההתלבטות, הוא מניח פלטה חדשה של בדים בשלל גווני אפור, והיא מתרגשת, בוחרת שניים שונים לחלוטין, ומנסה שוב את מזלה איתי. אני מתלהב משניהם כאחרון העיוורים, ומקווה שסיפקתי תגובה כנה ככל שניתן.

ספה חדשה, יאמרו המומחים, אינה יכולה להיכנס לסלון ישן. אז, כהכנה לבואה של הספה, זכיתי ביומיים של צביעת הסלון, תרומת הספות הישנות ליחידת מילואים, וחידוש כל התאורה בבית – כדי שהספה תרגיש נוח.

והספה הגיעה, בצבע אפורירוקחול, יחד עם שתי כורסאות חדשות שיעזרו לה להתאקלם. וכולנו אהבנו, התרגלנו, ואפילו ישבנו עליה לפעמים.

עד אותה הודעה, שהגיעה כשאנחנו בדרך חזרה מהצפון, מלווה בתמונה של כלב עם אף מדמם ופרצוף אשם ומצטדק של "זה לא אני". שנינו כמו בתיאום מוחלט עצרנו את הכעס המשתומם כדי לא לבזבז אותו בנסיעה, ולשמור קצת לזמן אמת. אבל כלבים לא מבינים כעס בדיעבד, והספה – שצבעה הבהיר היה שנוי במחלוקת – טומאה בעשרות טיפות דם אדומות.

הגענו לזירה. הראשונה רצה להביא שני ספריי מיוחדים לספות שלא ידעתי על קיומם(נראה לי שהספה הביאה אותם), והתחילה לתקוף בכמה חזיתות, בנחישות של לוחמת קרבית. הכתמים האדומים העמידו חזית עמידה ויבשה מולה. ואני, שמרחב הידע שלי בניקיון מצטמצם למטלית של השיש, עמדתי שם בחוסר אונים. הדבר היחיד שעלה על דעתי היה לשאול את הצ'ט – מה יהיה עם הספה? ומה יהיה איתי?

הוא הרגיע אותי ואמר שזה לא נורא, וכל עוד הכתמים טריים – אפשר להוציא אותם ולהחזיר את הספה לצבעה המקורי.בקשר אלי הוא לא סיפק תחזית.

הקשיתי עליו וגיליתי לו שהכתמים בני יומיים, והתייבשו לגמרי. הוא חשב שנייה ואמר – אם תעקוב אחרי ההוראות שלי, יש סיכוי שנצליח להוריד הכל. היה רגוע!

והייתי מקשיב לו, לולא הראשונה עברה לשלב הלחימה העצימה, שילבה מגבונים, מברשות בשני גדלים, והעמידה את כל הכריות במקומות אסטרטגיים בסלון. לא שאלתי למה, וחיזקתי אותה מתוך אמונה שיש בזה טעם.

הצ'ט הורה לי לקחת כף גדולה של סודה לשתייה, להמיס בכוס מים, ועם מטלית נקייה פשוט לטבול וללחוץ על הנקודות המוכתמות – בלי לשפשף, בלי למחות ובלי שום חומרים נוספים.והוסיף: "אל דאגה, אני איתך!" עבדתי איתו שלב אחר שלב. ברוגע סטואי ובתוך עננת סקפטיות מרחבית, אבל כל המלצה שלו הייתה בינגו. תוך 25 דקות – לא נותר כתם אדום אחד, והצבע המוזר שוחזר.

מה שנשאר, זה להעלים את הכתמים שהשאירו תכשירי ההסרה הייעודיים. צילמתי לצ'ט, הוא חשב לרגע ואז קבע שגם כאן – סודה לשתייה, בטכניקה אחרת, יכולה להיות הפתרון. עכשיו ניגשתי כהאקר ניקיון מדופלם, קיבצתי את הכריות ועבדתי כמומחה לסודה לשתייה. עד שובה של הספה הזכורה לנו לטובה למעמדה הקדום בסלון.

מוסר השכל - תנוי לי GPT וסודה לשתייה ואני יכול להרים את העולם. השיחה עם הצ'ט