אני טקסט פוליטי
- Ezy Levy
- 12 במאי
- זמן קריאה 1 דקות
כנרא........ה שאני טקסט פוליטי ! יה !
אחרי שנדחתה בחודשיים בגלל איזו מלחמה שמסרבת להיגמר
הקאלנדר הודיע לישותי המפוהקת לעלות על מכונת הזמן לפסוח בעיוורון על טעם העיר בצ'ארלס קלור ולנחות בבארבי
לתצוגת תכלית של אחת הלהקות שהניחה את היסודות ליצירה רוקיסטית אוונגרדית
אי-שם בתחילת שנות השמונים.
ונושאי המגבעת, שחבריה (יסלחו לי) נראים כרואי חשבון מפוקחים בראי הזמן
סיפקו את הסחורה ביג טיים, ונתנו לנו לצעוק כמו טינאייג'רים לרגע את השורות שליוו אותנו בצבא בבגרויות
כי התורה לשוטים, האהבה למדוכאים וחולי שפעתאלוהים...אני כל כך משועמם
וכן, זה קצת מרגיש שהאדמה מקולקלת
או קצת מקוללת אפילו שאנחנו מנסים להאמין אחרת
קיבלנו שעתיים להדחיק לתחתית הרשימה את העובדות הכואבות
שאנחנו כבר שלוש שנים במלחמות שלא נגמרות
שהפכנו קהי-חושים, חבוטים, נאבקים במציאות יקרהשבה כל אחד מרגיש שהוא גר בחלק הטוב, שונא את החלק הרע. וגם כשמדברים על לקנות מתנה לחג, או על אירוע תרבות סינתטי
אנחנו בעצם חלק מטקסט פוליטי.
בשיטה הזאת אני כבר לא מצליחלגלות מה קרה בדקות האחרונות
השאלה היא אם זה לא עושה לי כלום?
אוהד פישוף, העלה בזה אחר זה את גיבורי הלהקות של שנות התשעים, של הילדות שלנו, של המוזיקה שצרובה בנו. נכון אנחנו לא קופצים כמו בני 20 אבל הגוף זז מעצמו כשאמיר צורף מזמין את אלי לולאי וטל גורדון לשיר את הכעס, ואבי בללי למשחק של דמעות, ג'וני שועלי מפתיע בנאמבר מחשמל, נעם רותם מהג'ינג'יות וגדי אלומן מקפיץ עם כל מה שנשאר.
ואנחנו לוקחים את כל מה שנשאר ומרגישים שגם זריקת רוקנרול מקומי יכולה לתת לנו כוח להמשיך ולכוון את עצמנו עבורנו, עבור הילדים שלנו, למען משהו טוב שעוד מתעקש לקרות פה.
ונקווה שהבא בתור הוא לא סוס.
תגובות