מה זה אובייקטיבי?

נאור, הרכז לאזרחות הקשה ושאל אותי האם אפשר להשתמש במתודה הזו כדי להניע תלמידי תיכון לקריאה לפעולה תוך התמודדות עם שאלות קשות ואותנטיות שאנחנו עוסקים בהם במציאות של היום. ובמילים פשוטות יותר להבין את המציאות הסבוכה שלנו בארץ באופן אוביקטיבי.

לא עניתי מיד... אחרי החוויה מהבוקר היה לי קשה עם האוביקטיבי.

אחד הדברים המעניינים והמפתחים שמתרחשים במפגש עם רכזי מקצוע רציניים שיש להם דרייב גבוה להתפתחות היא היכולת לקחת רעיון יסודי, ומייד לפתח לו תתי הסתעפויות, פרשנויות פדגוגיות והתניות מותאמות מקצוע. וכל זה בדקות ספורות. רכז גיאוגרפיה בתיכון לקח את רעיון הסימולציה הדיבייטית האינטראקטיבית שהצגתי באמצעות הצ'ט מתחום ההיסטורי, ויצר איתה מנגנון קריאה להפעלה אקולוגית מקומית. שתי רכזות לאנגלית יצרו תהליכים איטרטיביים שעוזרים ומתקנים תלמידים ביצירת פסקאות טיעון באנגלית. ובאמת היה מעניין לכולנו, רותם הרכזת השכבתית המקסימה של בית ספר העמק המערבי ביפעת, סימנה לי מהצד שבדיוק לזה היא כוונה, והיא מרוצה מכל ההכנה שעשינו יחד. חייכתי בחזרה.

אני אוהב לנסוע ברכבות, זה מאפשר לי ניצול נכון יותר של הזמן, לחשיבה, ללמידה וגם להאזנה.

אבל לא אוטובוס ולא רכבת מגיעים לעמק, אז תודות למירי רגב ולכל העשרה שהיו לפניה, סידרו לי מונית מתל אביב.

ולא עברו 8 דקות של שיחות חולין נדושות עד שנפלתי היישר לקלישאה...

בדיוק כשנהג המונית אמר:"איזו מדינה חרא...לא נותנים לבנאדם לחיות...להתפרנס...הכל יקר...והם קוראים לי פושט רגל...אתה מבין...אני ...שנתתי למדינה...מה לא נתתי....לא יכול לנסוע לחו"ל...נמצא על הקו בין פתח תקווה ליקנעם..."

ראשית הזדהיתי עם הכאב, וגיביתי בעדינות, שבאמת קשה כשהממשלה לא עושה את מה שמצופה ממנה, ויש אכזבה מיוקר המחיה ושלטון החוק.

"מה זה קשור לממשלה?" ענה הנהג, "הם עסוקים עכשיו בלכבוש את עזה...וכל הכבוד להם...העיקר שיש לנו את בן גביר....עכשיו לכל אחד יש נשק וגם...". ניסיתי לגשת לעניין בכבוד ובאובייקטיביות יחסית, ולנסות להראות את הקשר בין השלטון למצב במדינה, אך כל אפיק שניסיתי לתאר באופן אובייקטיבי, קיבל פרשנות אחרת, שונה וסותרת לשלי ומתוך גישה אובייקטיבית לכאורה.

לא יצאתי מתוסכל – גם הוא לא – שנינו מכירים את הנוהל – שתי דעות מעולמות שונים – מתפיסות שונות – אני משלם על הנסיעה – הוא מתפרנס מזה – עוד 5 דקות לא נדע על קיומו של האחר בעתיד.

אבל אני יצאתי עם תהייה ותובנה. מולי עומד מישהו עם תפיסה מנוגדת לחלוטין ומאמין בה באותה מידה שאני מאמין בעמדה שלי.

מצטער נאור, לא סתם היססתי.