סיום השתלמות תיקי-תאקה

בדרך כלל זה תיק – מה תיק, מוצ’ילה. 

לסיים השתלמות של 30 או 40 מורים, ולשבת לבדוק את כל העבודות והתוצרים שלהם ולכתוב הערכות ומשובים.

אבל הפעם, משהו השתנה.

בעוד יומיים אני עתיד לסיים שתי השתלמויות בנות 30 שעות, שהתפרשו על פני 3–4 חודשים. האחת בבית ספר ברנר בגבעתיים – עם מזל המנהלת האלופה וצוות מדהים של מורות שכבר מרגישות כמו קולגות. שגם בפרטי ממשיכים לשיחות אישיות, שאלות , פתרונות, וואוו איזו חוויה זו הייתה.

השנייה – באגף המחוננים, עם 20 מורים, מנהלים ומפקחים מכל הארץ. כל שני בערב נפגשנו לשעתיים של למידה, ועבודה תמיד גולשים קצת לשיחות, שאלות, פתרונות. תו רובין האלופה ארגנה – גם אל החבורה הזו נקשרתי וגם איתם יש שיחות שמעבר.

בכל אופן, פיניתי כמה שעות טובות היום כדי לעבור על התוצרים – כן, התוצרים ולא העבודות. כבר בתחילת ההשתלמויות החלטתי: עבודה זה כמו לעבד כל מיני דברים שלמדת, ואז לאבד את התכלית ולהרכיב משהו שהוא לא תמיד בעל ערך עבורך כמשתלם – ואתה עושה אותו רק כדי להגיש.

אז החלטתי שבכל שיעור יהיו תרגולים, ואת התרגול הכי טוב מהשיעור – הם ישימו בתיקייה שלהם כתוצר. ואם הם עובדים מהבית – שיעלו אותו לשם.

והתיק הזה, שדיברתי עליו בתחילת הפוסט – נפתח, ובתוכו חיכו לי המון הפתעות. מצאתי את עצמי יושב, משחק במשחקים שהם יצרו, צוחק מסימולציות עם הצ’אט – הם מעלים רעיונות שאני לא חשבתי עליהם! אלופים. והמשובים כותבים את עצמם – כי כל תוצר כזה מחייב אותי לפרגן. איזה כיף זה להעביר את הידע והניסיון ולראות שהוא פוגע בול בפוני.

אני באמצע הדרך, עוד לא סיימתי – אבל כבר מתרגש לקראת 50 התיקיות הבאות.