תגיד איך זה שאתה תמיד חושב על השאלות האלה? מה מענייך אותך בזה? למה אתה לא יכול פשוט להנות ממה שאתה רואה וזהו...
למה כל הזמן לחקור איך זה עובד ומי חשב על זה ומה היה לפני.
אני שומע את השאלות האלה המון.
וכמו שאומר חבר שלי מהפרלמנט שחוטא באותה צורת מחשבה: "אני פשוט לא יכול לשלוט בזה", ואני מוסיף – "אני פשוט לא יכול אחרת".
אני יכול לשבת שעות ולהתבונן בבורג ארכימדס, לעקוב אחר המים המתקדמים לאטם, או להסתקרן מהשיטות לבניית סכר, למרות שלעולם לא אבנה סכר. יש בזה משהו מרתק עבורי, להבין את סדר הפעולות, לחשוב על האתגרים, ולהבין איך שולטים בנהר ומה נחשב כהצלחה. אוף, עכשיו נדלקתי על סכרים!
מערכות השקייה העשוייות כולן מבמבוק
אותו חבר מרצה לתלמידים ולהוריהם, ותמיד אומר להם: "כשאתם תגדלו, אתם תהיו פותרי בעיות". וזו בדיוק הדרך שבה אני רואה את העולם – דרך המשקפיים של פותר בעיות. במשקפיים האלה רואים בעיקר סיבות, מדמיינים התרחשויות, מאלתרים רצונות וקובעים עובדות בשטח. מאתרים מסלולים ושיטות – וזה נכון שצריך עבור כך קורטוב של סקרנות בריאה אבל כן, זו מיומנות נבנית ונרכשת.
לא צריך הרבה כדי להצית את הסקרנות הזו – מספיק ביקור במפעל קטן בהכנת צ'ופסטיקים בדרך למאי-צ'או, וכבר עולות כל כך הרבה שאלות:
איך חשבו על השיטות האלה?
מהו הפס האנושי המדויק? איך ייעלו את התהליך?
מי חשב על בניית המכונה הספציפית הזו?
האם ניתן לייעל אותו עוד מבלי להכניס רובוטיקה? מה השאיפות של כל אחד בפס ? האם יש היררכיה ?
מפעל ליצירת צ'ופסטיק
המפגש עם העולם השלישי ותנאי העבודה במפעלים מעלה שאלות רבות על תנאי הרווחה של העובדים, על הרעיון המוביל לתוצר הספציפי הזה, ועוד הרבה תהיות על שלבים בתהליך הגילוי וההמצאה.
בבית בו שוזרים כובעים - משתמשים בעלי דקל שמייבשים עם חול ומגהצים אותם
איך לעזאזל מישהו חשב על הרעיון הזה?
בדרך לכפר לאי-צ'או תהינו למה הידיים של הכפריות כחולות?! ואז הם קטפו לנו צמח מקומי וביקשו שנמולל אותו חצי שעה ביד, הצבע לא ירד במשך יומיים.
מי הראשון שחשב על זה ?
במפעל הקטורת מעבירים תערובת של קינמון ושמן צמחים לתוך מערבל עד שנוצרת עיסה גמישה והיא נדחסת לשפורפרת המחוברת למשפך מכני, אליה מכניסים מקלון במבוק צבוע והיא עוטפת את חציו בעיסה הריחנית, כמה פשוט, כמה מורכב, ככה מקסים.
זו לא רק טכנולוגיה, זו חשיבה המצאתית, שמבוססת על רצון לחדש ולגלות.
אם תשאלו אותי – זו מהות הלמידה בחיים.
זה מתחבר לפתרון בעיות, לחשיפת תגליות ובעיקר לרכישת מיומנות בסוג החשיבה הזה.
השאלה הפתוחה היא איך אנחנו בתור מורים מצליחים ללמד את צורת המחשבה הזו, ולאמן לגישה הזו.
לפתח את המיומנות הזו בקרב התלמידים שלנו, מיומנות המשלבת סקרנות עם התנסות, מציאת פתרונות מרובות לבעיות, יצירת פרספקטיבה חוקרת על העולם ולדאוג שכל אלה יתבצעו ביעילות ובכייף.
תגובות