אם רק היה לי סימולטור?

אחרי ששלחתי אותם להתנסות , אפשר לומר שאיבדנו את העו"ד הבכיר. הוא נלחם בנציג הבכיר בטיעונים משפטיים והדגשות של תקדימים שיתמכו בדרישתו להגיע לגישור,

מולו עמד בנחישות תובענית עו"ד הדיגיטלי שתכננתתי, שלא ויתר על עמדת הלקוח שלו ורצה ערבונות עבור ההסכמה לגישור ( למקרה שאפילו לא קרה ). וגם שעברנו כבר לנושא הבא, כל מה ששמענו ממנו זה... חכו שנייה...אני שובר אותו זהו ..לא נשארו לו וטיעונים, אני כבר סוגר את הגישור...

זו לא פעם ראשונה שזה קורה בסדנה שערכתי בחברת בנייה התווכחו מהנדסים של החברה עם העירייה על רגולצייה בנושא תקני מיזוג האוויר שהשתנו ללא הודעה מוקדמת ותוקעים את המשך הפרויקט. הנציג של העירייה היה קרציה אמיתי, ולא היה מוכן לשונת את דעתו ורק הצעות סופר יצירתיות ומתגמשות גרמו לו לשנות את דעתו. זה דרש דיונים בחדר.

אולי נציג העירייה הזה נשמע לכם מוכר או לפחות המזג והנחרצות שלו אבל גם אותו תכנתתי באמצעות הצ'ט.

הסימולטור השיחתי הוא, בעצם, חדר אימונים לנשמה המקצועית.

מרחב בטוח שבו אפשר להיכשל בלי מחיר, לגלות גרסאות שונות של עצמנו, לטעות בכבוד. החופש האמיתי לחזור לאותו רגע מורכב פעם אחר פעם,

מה שמרתק בסימולציות האלה הוא שהן חושפות נדבך מעניין שלעיתים נשכח ממוחנו : אין דרך אחת נכונה לנווט שיחה מורכבת. יש קשת רחבה של תגובות אפשריות, כל אחת נושאת עמה השלכות שונות, ניואנסים שונים, חיבורים אנושיים שונים.

סימולציה טובה משרתת אותנו בדרך לגילוי עצמי , אפילו להבנה עצמית, איפה אנחנו נוקשים, מתי אנחנו פתוחים באמת.

והנה פרדוקס מעניין : ככל שאנחנו מתאמנים יותר במרחב המדומה הזה, כך אנחנו הופכים ליותר אמיתיים במציאות. כלומר אנחנו רוכשים ביטחון מתוך אימון מתמשך, ולומדים לעומק את מרחב התגובות האשרי שלנו.

כמובן שאף סימולטור לא מחליף את החיים עצמם. אבל הי... הוא לגמריי יכול להכשיר אותנו לשים לב לפרטים, להקשיב יותר, לפרש את האחר. להגיב במודעות. ואולי אפילו ללמוד משהו על אחרים ועל עצמנו.

למי שרוצה להתנסות במחולל ליצירת סימולטורים: לעולם המקצועי

לעולם החינוך