מלקט סיפורים

איך נראית חומעה? ולמה ניסנית זיפנית מתחזה לעולש?

אני יכול להמשיך עם כוכבית מצויה, חטוטרן וילקוט רעים אבל אני אעצור כאן לפני שאני שורף 80 אחוז מהידע הנרכש שלי מהשבוע האחרון.

במשך שנים היה לי חלום

אני הולך לאיבוד ביער, נקלע לסבך הירוק, מביט על השרכים התלויים על הגזע ממולי, אך כמו ניאו במטריקס, במקום להילחץ אני רואה את הקוד בעיניים. ופתאום הכול ברור, בתוך דקות אני מזהה פירות לאכילה, קוטף עלים ירוקים בזיהוי מלא, כורת ענפים ישנים ומנצל את קרני השמש והמשקפיים ליצירת אש, מבשל ארוחה מפוארת, וצוחק לטבע בפרצוף.

מה שקרה במציאות זה מרק סרפדים, חביתת חוביזה, תבשיל עלי סלק ופסטו חרדל.

שעה של ליקוט, שעתיים של בישול, 12 דקות אכילה ושעה של שובע.

המציאות לא תמיד מתלכדת עם החלום הרומנטי. אבל החוויה היא ללא עוררין שווה ומטריפה, וזו שנרשמתי אליה פתחה אותי לעולם מיוחד יותר מן הרגיל.

מעבר ללימוד איך לא להידקר מגדילן ואיך לא להרעיל את עצמי מעלי לוף, פגשתי 34  מורים מכל הארץ – אנשים עם תשוקה לטבע, ידע מסקרן וחכמת חיים של זקני שבט, רק עם פליז.שלושה ימים במשמר העמק, במסגרת סמינר ליקוט במשמר העמק (כן, כן שבתון בייבי!) בהובלתם של ענבר קטלב, שימי רף ויוני בן דור.

שבמהלכם גילינו את האמת הפשוטה, האקשן האמיתי לא קורה בסיורים – אלא בין הסירים.

השיחות הספונטניות, הסיפורים האישיים, התחביבים המסקרנים, ההתלבטויות המקצועיות, הטיפים מעל סיר הבשר (או במקרה שלנו המקלובה הצמחונית).

אלה הרגעים שלא משנה אם אתה צייד-לקט או עוסק בחינוך בג'ונגל הבית ספרי הם מוכיחים שאין רגעים חזקים יותר מהטבע האנושי.