מלחמות ביצים ודוגמא אישית

איך מלחמת ביצים קשורה לזה שהשנה בפעם הראשונה בחיי ניהלתי את סדר פסח.

אז זהו, זה באמת קרה, אבל נתחיל במלחמת הביצים, בכל שנה בפסח, יש לנו מסורת שבירה במשפחה שהפכה לאט לאט עם השנים לתחרות של ממש, וכל הילדים מחכים לה... נו טוב ,גם המבוגרים. לערב החג כל משפחה מביאה כמה ביצים קשות מעוטרות ומניחים את כולן יחד עם הייצוג המשפחתי בקערה משותפת. כל אחד בוחר בקפידה ביצה שאמורה להיות עמידה לקרבות שבירה וברגע שניתן האות ושרנו את "מרור כורך"..מתחילה החגיגה. המטרה היא לשבור את ביצת היריב בקרבות 1X1 עד שנותר השורד האחרון – זה שביצתו הקשה עדיין שלמה. ללא סדקים או שברים בעוד קליפותיהם של האחרים זועקות ממפת השולחן. אומר לכם באחריות, שווה לעבור את כל ה"מגיד" רק בשביל הרגע הזה.

השנה הוזמנו לערוך את החג אצל קרובי משפחה של אשתי, בליל סדר מפואר, יחד עם כ-30 אורחים. אנחנו כמובן הבאנו את הביצים, אך שכחנו שאנחנו לא במגרש הביתי ולא עדכנו את שאר המשפחה במסורת הפרטית שלנו. כך שהשנה הקרבות נערכו בחשאי במסגרת גרעינית. אבל הציפייה לכך לא משה מהסדר, והוא עמד להתחיל.חמי היקר שהיה הבחירה הראשונה והמוצדקת לניהול הסדר ביקש ממני לשאת בנטל. וכך יצאתי לדרך.

אבל לא הייתי לבד.

אבא עליו השלום שנפרד מאיתנו לפני פחות מחצי שנה היה איתי לאורך כל הסדר, מלווה אותי בחיוך הידוע עם כל ניגון וכל עלייה בטון, במקומות המוכרים בהגדה. עוצר אותי במקומות שבהם יש הסבר מעניין או אנקדוטה שמסופרת על הרבנים בבני ברק או על כל אחד מארבעת הבנים, כמו מדבר מהפה שלי עם המחוות המוכרות שספגתי לאורך השנים. חמי היקר היה לצידי והתכבד בברכות העיקריות ואני הייתי לו לקול שיגיע עד סוף השולחן.כשהוזמנו לליל הסדר בביתם של שאול וריקי, בני המשפחה , לא ידעתי מראש שאתבקש לנהל את הסדר, לא התכוננתי לכך, פשוט לקחתי את ההגדה והתחלתי לכוון את האורחים במסלול הנעים והמלמד של ההגדה. במאמר מוסגר יש לציין שאיני דתי או מאמין גדול אבל אני מחבק כל הזדמנות לשינוי, כל הזדמנות ללמידה דן צדדית. ומה נשתנה ליל הסדר משאר הארוחות ? שבשאר הארוחות נפגשים ואוכלים ובליל הסדר יש אפשרות לגעת בעוד תכנים , בנקודות לחשיבה, בסיפורי משנה וברעיונות שנובעים מהם. וזה מה שאני אוהב בערבים מיוחדים – שיש בהם עוד תוכן.

את הסדר פתחו שאול וריקי בשיח על החטופים ועל גורלנו המאוחד – חיבור הכרחי למציאות המשוגעת שלנו – לאחר מכן הקריאו כל הסובבים את שמות החטופים והביאו אותם אלינו לסדר הפרטי והקטן שלנו. ובכך השארנו את הקשה והמצוי שלובים יחד.

אבא מעולם לא הכין אותי להחליפו, הוא לא אמר לי "שים לב, כאן קוראים את הפיסקה בשיר וכאן מקריאים את בניגון אחר", וכשאתה לוקח את המצות וחוצה את האמצעית , תזכיר שהמצות הן ייצוג של בני ישראל ( כהן לוי וישראל) כמו העליות לתורה ביום שבת. הוא פשוט הצביע וסיפר זאת לכולם, לא במיוחד בשבילי, גם כשהחל לשיר "קדש – ורחץ – כרפאאאאס - יחץ... , הוא פשוט סחף את כולנו איתו לשירה גדולה ועוצמתית ולא עצר והורה לי "עזי ...עכשיו שרים"

במשך 50 שנותי, החמצתי אולי 6-7 לילות סדר עם המשפחה הגרעינית, בחסות טיולים ואירוחים משפחתיים מהצד השני. אך את כל מה שספגתי באותם לילות של סדר, קלטתי באמצעות כל חושי ,מהסתכלות, מניסיון לחקות, להתחקות, להמשיך את המסורת ואת הקו החם ועמוק שהתווה אבי בכל שנה, כמו זו הפעם הראשונה, עם חיוך רחב ועם משמעות בכל מילה ומשפט, עם מבט ישיר ואישי בעיניים.

אנחנו לומדים מדוגמא אישית, מחוויה חיובית מתמשכת אחת לשנייה, את מה שאנחנו אוהבים ומעריכים נרצה לשמר, ואת מה שאהבנו ממש נרצה לחקות.

גם התלמידים שלנו לומדים בעיקר מדוגמא אישית, המורה שלהם הוא בראש ובראשונה מודל לחיקוי בעיניהם. אם אנחנו נתלהב  - התלמידים יתלהבואם נפנה אליהם בכבוד – הם ילמדו הקנייה של הדרך הנכונה והמכובדת לפנותכשנשמח מגילוי שלא ציפינו אליו – הם יחפשו את הגילוי הבא בעצמםמורה ששמח ללמוד משהו חדש – מראה לכיתה שלו את הגדולה שבלמידה.

children see – children do

מה שאהבתי במיוחד בסדר שאבא שלי הנחה, היה הכבוד שהעניק לכל אחד מאיתנו הילדים, החתנים הכלות והנכדים. כל אחד היה חשוב לו וכל אחד קיבל יחס אישי והסבר משמעותי. מזה למדתי הכי הרבה. ואת זה אני רוצה לשמר ולהמשיך.נו טוב, גם את מלחמת הביצים אחרי "מרור כורך...."  כל בית חייב איזו מסורת שוברת כזו 😊