בדיוק ולא בערך

נראה לי שנוותר על ה-Fuji-Q  אמרה הראשונה לאכזבתן של הבנות – לפי התחזית, בעוד בדיוק 55 דקות מתחילה סופת ברקים.

הדיוק ביפן הוא מפחיד, הכל מתוכנת להימנע מטעויות, לשמור על הסדר הקיים ולהמשיכו בכל תחום חיים.לא פלא שרמת האמון של האנשים בממסד וברשויות ונגזר מכך אחד בשני היא גבוהה, ואולי ברמה הגבוהה ביותר שנתקלתי בה בעולם. והי טיילתי גם באוסטריה...

כשהאוטובוס אמור לצאת ב-10:45. הוא מגיע ב-10:43 ויוצא תוך שתי דקות. בזמן הזה עולים 50 יפנים ששילמו כרטיס במכונה אוטומטית, בשקט וסדר מופתי. אם ארוחת בוקר מסתיימת ב-9:30, שתי דקות אחרי זה כבר נאספים הכלים ופריטי המזון. בחיוך ומילות ברכה מנומסות.המונית מגיעה בזמן, הכרטיס עולה כמו שפורסם, מנות האוכל מגיעות בהעתק מושלם למודל הפלסטיק שמוצג בחלון הראווה, אפס טעויות. היפנים כל כך סומכים זה על זו, שהם משאירים את האופניים החשמליים בכניסה למשרד ללא מנעול, עוזבים שורה של עגלות ילדים בפארק במין חניית עגלות עם שלל הציוד הנלווה ולא דואגים לרגע. אפילו החזאות לגבי הגעתו של גשם פתאומי מדויקת ברמת הדקות. והכל עובד כל כך יפה...עד הממשק עם בנות העשרה שלנו.

האגמים הסובבים את הר פוג'י מזמינים אותנו לחוות שלל אטרקציות מהנות, שיט בסירה באגם פוג'יואגאגוצ'י, מרחצאות אונסן חמות, רכבל לתצפית על ההר וביקור במערות קרח ורוח וכפר יפני מסורתי משוחזר ומה לא. יודע כל מבקר יפני שהגיע לאיזור פוג'י שעקרון הפארטו או בשמו הידוכ "כלל ה- 20/80" עובד כאן שעות נוספות, 80 אחוז מהמבקרים ראו רק 20 אחוז מההר בשל מזג אוויר מעונן או גשום. בתקופה הזו ההמלצה היא להגיע בבוקר מוקדם כדי להנות משעות של אור ובהירות, וכמה שפחות עננות - רצוי לפני 9:00 בבוקר.

אי שם ב-11 כשהבשילו התנאים ליציאה מהחדר, סימנו הבנות את אות תחילת היום, והחלקנו למונית שתיקח אותנו למרכז העניינים, הגענו לתחנה המרכזית של ה-day-pass-bus וכל התחזיות התממשו...הגשם מנע מאיתנו את הרכבל, הסירות הפסיקו לשוט, שכחנו את המטריות במלון, ובסך הכל עוד יום נפלא ליד האגם. החלטנו שאף מָטָר או טייפון לא ישבור אותנו ועלינו על הקו-הירוק שיסיע אותנו לאגם הסמוך, ירדנו בטעות חיובית במקום לא ברור והמשכנו בתהייה בתוך נוף הררי-יערי-פסטורלי ירוק ואלוהי עד שהגענו למערת עטלפים שכמו נחצבה במעבי יער קסום שאדמתו מכוסה טחב לח, האוויר בה קריר, וזרזיפי נחל זורמים מקירותיה, עטלפים פחות היו אבל מי אנחנו שנתלונן, כשאפשר להתפנק בגלידת וניל וחבילת ערמונים ביציאה. במערת הקרח היה זיכרון לקרח. ובמערת הרוח היה משב קל, אבל הדרך כזו יפה ומרעננת שגם אם הייתה שם מערת חושך היינו נכנסים.

המשכנו לכיוון כפר יפני משוחזר על צלע הר, שמציג מגוון מסורות יפניות עתיקות על כליהם ותלבושותיהם, ההליכה בשבילי האבן המסודרים והמעבר מביקתת התפילה לביקתת הקימונו, הכניסו אותנו לאווירה רגועה ושקטה גם בתוך הנפש עצמה, במקביל הגשם פסק ופינה את השמיים לבהירות צלולה. הר פוג'י בכבודו ובעצמו פיזר את הערפל, ושלח אלינו את 80 אחוז מתפארתו אפילו שהיינו הרבה פחות מ-20 אחוז מבקרים.

בסך הכל הבנות יודעות מה הן עושות. זה בסדר לצאת מאוחר, או לא בכלל, או לשנות תכניות, או לנתב החלטות קיימות וליצור מציאות אלטרנטיבית, במיוחד כזו שמתממשקת עם גילוי עולם חדש.

במילים אחרות, זה בסדר לבוא עם תכניות לימודיות, זה אפילו חשוב במידה רבה, עפ זאת מורה יצירתי יתן לשיעור להוביל את עצמו, יתן לתלמידים ולתלמידות לכוון את תאוות הידע שלהם , והוא כמנחה עם מטה קסמים, ינווט את אופי הלמידה ואת המסלול שלה לפי התועלת המירבית שהמסלול יכול להפיק עבור התלמידים , עבורו , עבור הלמידה.