כי צריך לשטוף הכול

כי צריך לשטוף הכול!

זה המסר שמרחף כבר שנה וחצי מעל תמונת חיינו..ואתמול בהופעה מהרגע שתמונתו של מאיר בנאי ז"ל הבזיקה על המסך.

לרגע היה נדמה שאביב גפן יכול לעשות עסקים גם עם העולם התחתון, אבל אז, שנייה לפני שהקהל זועק את נשמתו אל החלל עם "גשם" עוצמתי, אביתר מגיע ושר במקום אחיו הגדול, זורע טיפות של נחמה ותקווה בלבבות של כולנו.

וכאילו שהחיבור הזה לא מספיק – ברי סחרוף עולה לטריו משוגע, עם הגיטרה, הקול הנמוך והשובה, וכל מה שבא לך באותו רגע זה להצטרף להמנון, בתקווה אמיתית שעד מחר, עוד מעט – הכל ישתנה בחזרה.

אביב מלהטט בשיריו ובשיתופי הפעולה כבר מהרגע הראשון של ההופעה.

הוא משייט בין אביב המורד של שנות העשרים, לבין אביב הבוגר והמיושב, בן החמישים, שמופיע בחליפה לבנה, מדבר בבגרות על כוחות המשטרה והביטחון, שר "עורי עור" למולדת אהובה, ומודה לקהל בפעם העשירית על שהגיע.

ואז מתחילים התווים הראשונים של "נשבע", וצמרמורת חולפת בגופי.

שיר כל כך חזק, שעומד כתורן בין שירי הפופ והבלדות של אביב, ואל תוך הביצוע שלו פורץ חיים משה – כנראה על הבמה הגדולה ביותר בה הופיע – והקהל שר איתו כמו פרפר לאש אל גופנו המתרגש.

המחווה הזו של אביב לדור המייסדים עברה כחוט השני לאורך כל ההופעה:

משלום חנוך, שהזכיר לנו שמשיח לא בא ובטח גם לא יטלפן, דרך נורית גלרון שהרטיטה את הקהל עם "אתה פה חסר לי", חיים משה ש"טלטל" אותנו עם "נשבע", ועד לארט גרפונקל – שבקולו החלוש ומבטו החודר הצליח לגייס כוחות אחרונים של פלצט ולזעוק עבורנו, דווקא עכשיו: "כמו גשר על מים סוערים – אני אקל את דעתך".

מאחוריי צעק מישהו בקול לא הגיוני את "שיר הסמרטוטים", ויהודה חן הידוע אותו משחק בגאון יניב ביטון, עם הלהיט גחלת נעורים, הפסיק את השיר על אילנה – שכבר לא מושר ע"י גפן – אחרי שיש לו את המלאך שלו.

אביב, המבוגר, שהתבטא בשיר ובנאום על הגעגוע ליונתן אביו ולתקופות בחייו שבהן לקח השראה מפיל קולינס ומזמרים אחרים, סיפר שהוא היום אסיר תודה על כך.

הוא החליף בגדים כמו זיקית, ירד בחבלי הזמן ל"מיליארד טועים" ו"לְאוֹר הירח" – שבאמת זרח בתחילתו של חודש סיוון, כמו בננה חמודה מאחוריו.

ואז עצר את ההופעה באופן מתודי, לומר לנו שלמרות שהיו אזעקות – שלא הצלחנו לשמוע, אולי בגלל "The Sound of Silence" – אנחנו ממשיכים כרגיל.

כל השירים פלרטטו עם המצב שלנו – בארץ, עם הממשלה, עם החטופים, עם כל מה שקורה כאן.

ולקינוח – סחרוף חזר לבמה לבצע יחד איתו את "סוף העולם".

ולרגע מוזיקלי קצר, הביצוע הזה סימן קתרזיס למופע – ולמשהו שלפעמים באמת מרגיש כמו סוף העולם.

אולי… עד שיגיע הגשם.

כי באמת צריך לשטוף כבר את הכול.