מאז אותה נסיעה אני מתכתב עם סלאח מדי פעם, אפילו שהוא חזר כבר לערב הסעודית, סיים את הטיול בווייטנאם וחזר לריאד להדריך טכנאי טיסה של חברת תעופה מקומית. ישבנו אחד ליד השני בנסיעה בחזרה מהא-לונג ביי. פטפטנו קצת על המצב בארץ, על התקשורת בערוצים הערביים, על המלך והתכניות שלו, הוא פרש לי פרשנות מרתקת על האוכלוסיה והיחס שלה לשאפתנות הארכיטקטונית של המלך (the line) , רמז... הרוב לא שמחים על כך, כי המיסים והעתיד שבה על חשבון ההווה וכו'. אבל לא ניכנס לזה. סלאח גרוש פעם שלישית, אב לארבעה ילדים, אוהב לטייל בעולם וכן קצת יותר עשיר מהשאר. הוא אגב טוען שהמציאות הפלסטינית או הישראלית מעניינות אותם ברמת החדשות אבל לא יותר מזה, ושהרוב הדומם לא נרעש ממה שקורה כאן, וכן, הם מעוניינים בשלום, ולהגיע לטייל בישראל ולהכיר אותה.החלפנו טלפונים כדי לשמור על קשר – תמיד רציתי איש קשר בסעודיה שאוכל מידי פעם לשאול מה קורה בצד השני.
בטיולים כאלה כדאי לתפוס הזדמנויות נדירות ולממש אותן, כך שמרנו גם עם זוג מטיילים אוסטרליים, ושניים בריטים, וכמה ישראלים נחמדים שפגשנו בדרך. וזה מתחבר לדרך הטיול הדיגיטלית ולזה שהעולם שלנו נהיה קטן מאוד.
השיט בהא-לונג הזכיר לי יותר תכנות מונחה עצמים OOP , המסחור של האטרקציה הכי נחשבת בווייטנאם, הפך אותה לבית חרושת לתיירים...סנאפשוט 18 שנה אחורה, זוג טרי חוגג את ירח הדבש שלו בהא-נוי ויוצא לשיט במפרץ המפורסם, בקושי מצליח למצוא דובר אנגלית, משתכן על סירת דייגים מאולתרת למשך שני לילות עם עוד שלושה זוגות אירופאיים ונהנה מפעילויות מים מהנות במפרץ אולי הכי יפה בעולם....בום 2024 , כמות התיירים במקום קפצה פי 15 לזמן נתון (<= 200k 3m , בשנה) וכמות ספינות הפאר הכפילה את עצמה בהתאם. כך שכל פעילות טבעית וספונטנית שהייתה פעם, היום הפכה למשהו מתוזמן ברמת התפעול, המיקום, התזמון והקדימות.
הספינה היא העצם, ממנו אתה נורה לפונקציות צדדיות של קייקים, מערות, שחייה, ומיד משוגר חזרה לעצם, ומקבל רשימה של משימות קבועות מראש, סדנה ספרינג רול, קוקטייל בשקיעה, ארוחת ערב, ריקודים, לישון, השכמה בזריחה...ועוד ועוד.....המים כבר לא טהורים, מסביבנו עשרות ספינות, עם זאת הנופים נשארו מהממים ביופים. חוויה שנויה במחלוקת. איך אומרים...הבנות נהנו.
האמת, סלאח לא הרגיש כך, הוא אמר לי שבשבילו זו הייתה חוויה ראשונית במקום הזה והוא מאוד נהנה, אז אולי זו אבחנה פנימית של הראשונה ושלי והשוואה נוסטלגית שאנחנו עושים לא פעם מול הטיילים של עצמנו לפני 2-3 עשורים כשעוד היינו גבוהים ובלונדינים. הבנות נרגנות בקול כשאנחנו פולטים איזו השוואה בלתי נשלטת, "תנו להנות מהרגע..." הן אומרות תוך כדי הזמנת קוקוס קר כבדרך אגב.
המפגש עם אנשים ותרבויות הוא מרכז הטיול שלנו, אם הייתה בחירה בין יותר נופים ופינוקים או בין מסע בין הכפרים ומפגש עם המקומיים, גם במחיר של תנאים קשים יותר, בחרנו במפגש עם המקומיים. הראשונה אף לקחה את זה צעד אחד הצידה והפכה לאטרקציית הנהגים, כל נהג שלוקח אותנו מאיזה שדה תעופה הופך בשנייה לחבר שלה בוואטסאפ ולנהג הפרטי שלנו לכל טיול באיזור. הווייטנאמים משוועים לעבודה ורמת השירותיות שלהם גבוהה מאוד. אביגיל מוציאה מכך תובנות בדרכנו חזרה למלון, "זה רק מראה כמה להיות עשיר לא בהכרח עושה אותך מאושר...כלומר זה טוב שיש אמצעים אבל אפשר להיות מאושרים גם בלי קשר לעושר". כשמטיילים יותר משבוע שבועיים במקום, ההשוואות הן בלתי נמנעות, בכל תחום חיים, בין אורח החיים של ילד כפרי שגר על צלע הר לבין זה שלכם, תרבות הנהיגה ברחובות הסואנים של הא-נוי מול תרבות הנהיגה באיילון, איך נראית ילדות של נערה צעירה בהו-יאן, הלבוש שלה, המשחקים והבילוי בשעות הפנאי לעומת זה של מתבגרת תל אביבית.
********************************************************************************************************************
בתור אנשי חינוך אנחנו משתמשים בכלי ההשוואה בהמון מקרים, לעיתים על מנת להסביר שינויים בתהליכים, ולהבין הבדלים בין מצב אחד למצב שני, בין תקופה אחת לתקופה אחרת. ההשוואה והאומדן עוזרים לנו להסביר תמורות בתחומים שונים. להבין איך תהליכים מסויימים מביאים למציאות אחת ותהליכים אחרים מביאים למציאות אחרת. זה אכן כלי חזק ומשמעותי.
עם זאת יש לנקוט במשנה זהירות, כאשר משתמשים בו באופן סובייקטיבי, בהשוואה בין חוויות של אחד לחוויות של אחר, לנסות לא להקיש תובנות ומסקנות מכזו השוואה שכן היא אינדיבידואלית. כשאנו פונים לתלמידים, חוויותיה של תלמידה אחת אינן יכולות להקיש על חוויותיו של תלמיד אחר, לכל אחד ואחת עולם משלהם. דבר נוסף שיש להיזהר ממנו הוא ההשוואה בין יכולותיו או השגיו של תלמיד אחד לבין יכולותיה והשגיה של תלמידה אחרת, לעיתים אנו מרגישים\חושבים\מדמים בעיני רוחנו, שאם לימדנו באותה תצורה את כל התלמידים נצפה לקבל תוצאות והישגים זהים\דומים. ההשוואה הזו היא מסוכנת עבור תלמידים רגישים ועלינו להמנע מכך. כפתרון אלטרנטיבי לבחינת התקדמות ע"י מוטיב ההשאווה , אפשר וכדאי לבקש מהתלמיד לשקף את ההתקדמות שלו לאורך תקופה בנוגע לאספקט מסוים (דיבור מול קהל, יכולת סיכומית, מוטוריקה עדינה וכו') כל עוד נערך שיח אישי ושיקוף הדדי של המורה והתלמיד. זהו מסלול מומלץ לשיפור והבנת תהליך התקדמות.
Comments