יפן במספרים

0 - ביפן אין את המספר אפס. מתחילים לספור ב-1, ואם צריך לרדת מתחת ל-1, נגיע לקומת מרתף או מרתף 2. אין

קומת קרקע או כניסה, וזה נכון בכל המלונות, הקניונים והבניינים. רציתי לייחס את זה להיותם מחויבים לפיתגורס ולמספרים הטבעיים, אבל אז נתקלתי בקומות B1B ו-B2 בירידה לקומות התחתונות, ששם אגב נמצאות קומות האוכל – חשוב לדעת!

1 -    במקום הראשון בטיול בלי מתחרים עומד וניצב בפאר ובהדר , הבידה ! מרכז הפיקוד והפיקוח המשוכלל של יפן למתחם היציאות הקלאסי שאצלנו נקרא שירותים. לא פעם ישבתי נבוך עם גוגל טרנסלייט מנסה להבין איך להוריד את המים, ובדרך הפעלתי מוזיקה, משבי רוח חמים, זרמים קלים, זרמים חמים עם נתזים, חימום מושב וניקיון איזורי עצמאי. חיי לא יחזרו להיות אותם חיים שנית – ברור לי מה הדבר הראשון שאני עושה כשאחזור לישראל.

2 -קטע יפיפה ביפן הוא הכבוד והיחס האישי. בכל פעם שמישהו מעביר לך כסף, קבלה או כרטיס ביקור, הוא משתמש בשתי הידיים. הוא יחזיק את השטר בשתי ידיים ויעביר לך אותו, ומן הראוי שתיקח אותו בשתי ידיים כהבעת כבוד. אם יש לך ארנק, בקבוק מים או טלפון ביד השנייה, שים אותם בצד והענק בחזרה טיפת כבוד למארחים שלך.

3-4 – לוחיות הרישוי ביפן של כל המכוניות הן בעלות שלוש או ארבע ספרות, מה שמבאס בנסיעות ארוכות כי אי אפשר לעשות משחקי חישוב עם המספרים. אתה נתקע עם 259 או 3466 מול העיניים בנסיעה של שעתיים וחצי.

5 – בלילה האחרון באוסקה, ממש ליד המלון, גילינו ברים שמתאימים לחמישה אנשים בלבד. יש שם עשרה ברים קומפקטיים בגודל של חדר אמבטיה, עם כל הבקבוקים והחזות של בר אמיתי, אבל מקום לחמישה אנשים בלבד. בר מפוצץ עד אפס מקום יהיה כשהשישי ממש רוצה להיכנס אבל לא יכול – מטורף!

8 – שמונה נחשב למספר בר מזל. המילה היפנית ל-8, "Hachi," מסמלת גדילה והתפשטות. אחד ההקשרים המיתיים למספר זה הוא ב"אבק הקוסמוס (Hachihou)," חומר המורכב משמונה יסודות, שנוצר על פי המסורת מתוך קרב של שמונה אלים. המספר 8 מייצג איזון ומזל טוב ונחשב למספר מקודש ביפן. פריט המידע הזה נתרם לנו על ידי מדריך סיור באוסקה בזמן שעברנו ליד אולמות האופרה הבנויים בצורת אוקטגון ענקי.

9 – השינקסן, או בשמה ה-Bullet Train, מהירה בטירוף ומגיעה לכ-366 קמ"ש, מה שממקם אותה במקום התשיעי בעולם מבחינת רכבות מהירות. יפן מחזיקה גם במקום הראשון עם רכבת במהירות של מעל 630 קמ"ש. קטע גדול זה לשבת בתחנה ולראות/לשמוע אחת עוברת בתחנה מבלי לעצור – עניין של 8 שניות לרכבת בת 30 קרונות ארוכים.

1,362,667 – זה מספר העצים בהערכה גסה שצריך כדי לספק את שלטי העץ הקטנים שנמכרים לתיירים בכל מקדש שינטו או בודהיזם כדי לכתוב ברכות ומשאלות. עשיתי חישוב סטטיסטי קטן בזמן שחיכיתי לבנות שיכתבו ברכה, ובמקדש הספציפי הזה יש בערך 350 שלטים קטנים בגודל 15x10x1. מעיון בהם גיליתי שכל התאריכים הם מהיום, כלומר כנראה שמחליפים אותם כל יום. אם בכל יפן יש בערך 150,000 מקדשים והמנהג הזה נהוג בכולם, אזי ביום נדרשים בערך 5,600 מ"ק של עץ. בשנה זה יוצא בערך 2,044,000 מ"ק עץ, ואם בממוצע אפשר להוציא 1.5 מ"ק עץ לעיבוד מגזע של עץ, אזי נחוצים כמעט מיליון וחצי עצים בשנה.

תוספות ודברים אחרים שהציתו את הסקרנות.

עישון -כמעט ולא רואים יפנים מעשנים במרחב הציבורי, לא ברחוב וגם לא בפארקים, ותוצר לוואי של התופעה הוא אוויר נקי בכל מקום, אין בדלים ואין שנוררים. ואם בכל זאת אתם חייבים סיגריה, בפארק יש חדר מתחם שבו מצטופפים מעשנים לכמה דקות של עשן מדוד ומסביב הכל נשאר נקי. מוזר. מצחיק. נהדר.

חמודאי – הכל חמוד כאן, היפנים, הבתים, החנויות, נותני השירות, ילדים קטנים, זקנים, מפעילים בלונה פארק, מתדלקים בתחנת דלק, האוכל, הרהיטים, המלונות...הכל הכל כל כך חמוד שלא יכולנו להשתמש במילה חמוד יותר והמצאנו מילה שליוותה אותנו כל הטיול....לא קאוואי שזה ברור....עבורנו כולן היו "חמודאים" , שזו רמה אחרת של חמידות. אפילו בפקיד של הביטחון במעבר הגבול שהתפקיד שלו בכל העולם זה להיות קצת קשוח או לפחות מפחיד(זכרונות ממצריים) וכאן הוא עמד ליד מכונה וורודה ולא הפסיק לנפנף לנו לשלום. קדנו לו אלף קידות

דיכוטומית הרעשקט – יפן שקטה, כלומר אלפי אנשים הולכים על מדרכה אחת, מאות מכוניות על הכביש, עשרות אלפי אנשים נדחקים לתחנת רכבת תחתית ועדיין אפשר לשמוע את עצמך נושם או לשמוע עלה נופל, השקט והכבוד למרחב הציבורי הוא מטורף. בכל פעם כשאנחנו מדברים בינינו , אנו נזכרים להודיע אחד לשני להנמיך ווליום כי כמה אפשר לבלוט. אף אחד כמובן לא יעיר או יאמר משהו אבל זה שקט מטורף. עד ש....נכנסים לאחד מה-"פאצ'ין-קו" שאלו מקומות ענקיים של מכונות הימורים שמסודרות בשורות שורות דחוקות והומות אדם ( לרוב אנשים מבוגרים ) כולם נראים בוהים במכונת מזל שאין אפילו מה ללחוץ או לחכות למשהו, אלא רק גולות כסופות נעות על סך באופן טכני ואנלוגי וחוזר חלילה, המכונות מחשבות לך מספרים אם זכית או הפסדת. מראה מוזר ולא מוסבר באופן דיכוטומי לאנרגיות היפניות הנצפות בכל מקום אחר. והדבר הבולט ביותר שם הוא הרעש ! רוב האנשים נכנסים לשם עם אטמים כי זה בלתי אפשרי להיות שם יותר מכמה דקות בשל הרעש הנורא של המכונות,  אבל כנראה זה חלק מהקסם או הכישוף שלא נבין על המקום הזה.

קומפקטיות – הכל בא בקטן, ארוז יפה, מסודר, גם המכוניות הן קופסאותיות, החניות הן מרובעות ומתאימות למכוניות, חדרי המקלחת מתוכנים בקפידה של הנדסת אנוש מינימליסטית, קופסאות בנטו, מגבות לחות, אוניגירי ב-7\11 ,החדרים המסורתיים, שהופכים לחדר שינה שהופך לשולחן אוכל וחוזר חלילה. וגם היפנים עצמם , קטנים וקומפקטיים וחמודאים.

לסיכום של שלושה שבועות ביפן: לאלו שרוצים לחלום בגדול – טוקיו לאלו שרוצים לחיות את החלום – אוסקה

לאלו שרוצים לחיות בחלום – קיוטו

לאלו שרוצים לחיות – הירושימה

יפן הייתה טובה אלינו.

אנחנו עוד נשוב.

סיונרה.