קיוטו - הוראות הפעלה

דווקא כשהיינו כל כך כמהים לכך, נזרקנו באלגנטיות נימוסית יפנית מ-7 מקומות שונים. המקומות הללו הם כמו בונבוניירה; אי אפשר לדעת מה יש בתוכם עד שאתה מזיז את דלת ההזזה המסורתית המוסתרת על ידי שלושה בדים כבדים המשתלשלים מהתקרה. כשפסענו פנימה עם ה"סימסן" הישראלי שלנו, רץ אלינו הבעלים ובנימוס של התנצלות, עשה איקס עם הידיים (דרכם לומר שסגרנו/נגמר/אין עוד/הסוף) בצירוף שתי קידות וחיוך. כך דידינו בשארית כוחותינו לפאתי הסמטה הצבעונית הזו וברגע של בהירות קלטנו זוג נכנס לאיזו איזקאיה אחרונה ומייד השתחלנו בהתגנבות אחריהם. ישבנו מול הברמנים שהם גם על ה-BBQ האלגנטי של המקום והזמנו חצי תפריט. שתי בירות גדולות תחילה.

רובן המכריע של האיזקאיות בקיוטו נסגרות בעשר.

"איזקאיה": מן בר אוכל בסגנון מיוחד, לרוב יושבים מסביב לבר קטן וסועדים את נפשכם עם מטעמי המקום שמזדקקים מאוד טוב עם בירה או סאקה. מקור השם (לפי מקורות ברשת) הוא הלחם של המילים "להישאר" ו-"חנות סאקה" – הרעיון התפתח מבעלי חנויות שיכר שהרשו לרוכשים להישאר לשתות בחנות.

אז הנה הגיע הלילה הראשון בו השכלנו לשחרר בתשע וחצי את הבנות, עם גוגל-מאפס לבד בחזרה למלון, וגנבנו לילה חופשי. באמתחתנו כבר 12 ק"מ של טיולים בהליכה ביומיים, השעה 9 וחצי בלילה, וסמטאות קיוטו קוראות לנו בתאורתן הרומנטית המיוחדת. או ליתר דיוק סמטת קיהמאצ'י-דורי הצמודה לנהר קאמו שכמו מושכת אותך כמכחול אנושי להותיר בה את הצבעים שלך, בעוד היא מתפקדת כתפאורה המושלמת לכך. אנחנו הלכנו שבי אחר האורות, הריחות, הצבעים והצלילים, והמשכנו להתלבט באיזה בר אותנטי אך לא יותר מדי מסורתי כדאי לשבור צמא עם כוס בירה או כוסית סאקה ואולי כמה שיפודי ואגיו שיגיעו עם המשקה.

לפני הכניסה לברים היפנים, כנראה מניסיון או מהרגל בלתי נשלט, יש הוראות הפעלה בצורת שלט התלוי בכניסה. מה אפשר, מה מותר, מה כדאי, ומה אסור – כדי שלא יהיו הפתעות.

למשל: בבר זה כניסה רק למבוגרים, משלמים במזומן, אוכלים מה שהשף מציע, מתאזרים בסבלנות כי יש רק עובד אחד ויש מקום רק לעשרה אנשים.

עניין "הוראות ההפעלה" מגיע בכל מקום ובכל שירות וכמעט בכל אספקט של החיים:

איך להשתמש בחדר, איך להפעיל את הקומקום, איך להשתמש במדרגות, איך להתנהג במקלחת. על השירותים אני לא מדבר כי מגיע להם פוסט נפרד.

והכי הרבה הוראות הפעלה יש על הפרדת זבל.

היום התחיל ביער הבמבוקים, המקום הכי אינסטגרמי שיש, כך מסתבר... (אני לומד את המציאות דרך הבנות).

כבר לפי טיפים של ורד בת דודתי האלופה שהייתה שם שבוע לפנינו, הזמנו מקומות ברכבת הפרברים הרומנטית האחרונה לאותו יום שעוברת מעל אגמים ושלוחות הרים בתוליים ומרהיבים ביופיים הציורי, בתקווה שנספיק אליה אחרי פארק הקופים.

את המים בנהרות ובאגמים ניתן רק לראות אך לא להיכנס אליהם... מסתבר שזה לא מקובל. יפני שעבד בסירות במעגן שיתף שבחום הזה גם הוא היה מת לטבול, אבל יש חוק ממשלתי שאוסר על רחצה במקורות פומביים, והוא (החוק) בעצם מגן על האזרחים מפני משהו שיכול לקרות להם.

הזענו את עצמנו במקום בחוסר אמונה.

אם כן, שמנו פעמינו לפארק הקופים וגילינו פרט שלא סופר לנו לפני היציאה: שעל מנת לראות קופים יש לעלות כחצי שעה ברגל לגובה של כ-150 מטר.

בעוד מגיעים שיפודי האספרגוס ופטריות השיטאקי בחמאה, נזכרנו איך בבוקר הבנות קיללו את הדרך ואת הקופים שעוד לא פגשנו בכל פנייה להמשך הטיפוס, כשהזיעה ניגרת בכמויות והדרך מתפתלת לה מעלה ומעלה. איך בסופו של דבר, התצפית על כל העיר והקופיפים החמודים פיצו על העלייה המעיקה והטמפרטורות המעיקות.

עכשיו אנחנו מתענגים על שיפוד אספרגוס על הגריל ברוטב יפני מקומי, וקריר לנו במיזוג של האיזקאיה הקסומה הזו עם הבירה המרווה והחיוכים של הברמנית היפנית. אבל בבוקר, כשנטפנו מזיעה ונזכרנו שצריך להספיק את הרכבת, התחיל מירוץ מפותל בירידה כנגד השעון עד היציאה ולכידה של שתי מוניות שיביאו אותנו תוך שלוש דקות לתחנת הרכבת, כי כידוע היפנים מוציאים את הכל בזמן!

זיכרון שכרגע נראה רחוק אך כזה שהרגליים לא שוכחות. זה היה אכן יום עמוס בחוויות של טבע בכל מיני צורות ביטוי בתוך קיוטו הציורית, יום שנחתם בקומת האוכל המוגזמת של קניון אחד מיני רבים באזור, שמאפשר להזמין כל סוג של אוכל יפני במחירים מצחיקים וטעים ברמות של טעמים שיש רק ביפן.

הוראות הפעלה הן דבר מאוד חשוב, הן נראות לנו לפעמים מיותרות כי הכל מובן מאליו גם ככה, אבל הן מונעות אי הבנות, מראות את הדרך, כמו בקרב מבוגרים במקומות חדשים, כך גם אצל תלמידים , במקומות שנראים מובנים לגמריי. במשימות שנראות לנו פשוטות , אקסטרה עזרה והנחיות ברורות מסוגלות למנוע מבוכה ואי הבנות עם ביצוע של המשימות:

• הסבירו הכל

• פרטו כלל האפשר

• אפשרו בחירה וחשיבה עצמאית

• הגדירו גבולות גיזרה

• השאירו ציפיה לתוצר ללא הגבלת פרשנות - כזה שיש בו מקום ליצירתיות .